וודה חזרתי לחדרו של לוקה איתו. לא שהייתה לי ברירה. זמן קצר לאחר שניסה – נגעתי בזהירות בצווארי – לחנוק אותי בחדר האימונים, הוא נשם אנחה עמוקה ועזר לי לקום, ידיו עדינות, אך עדיין רועדות מכעס כשהוביל אותי החוצה מהחדר. גרוני כאב ודמעות הרטיבו את לחיי וראשי הרגיש כאילו הוא בערפל. אף פעם לא היה לי מישהו שפגע בי ככה, ולא הייתי בטוחה איך להתמודד עם זה. כשעברנו בבית, עיניי התרוצצו הלוך ושוב, מחפשות את הבחו