"ארוסתי," תיקנתי. "ולא, זו אחותה התאומה. אבל מספיק קרוב, אתה לא חושב?" "דומות כמו שתי טיפות מים," הוא אמר, מביט לעברה שוב. עיניו הכהות סקרו אותה, מראש השיער ועד בהונותיה היחפות ובחזרה, מתעכבות על רגליה ושדיה. שפתי העליונה התרוממה, חושפת את שיני. "תחזיר את העיניים שלך לתוך הראש המזדיין שלך ותזדיין החוצה," אמרתי לו. ואז נופפתי בידי לעבר הדלת. "כולכם. צאו החוצה." "לוקה," אמר אנזו. "אנחנו צריכים לדבר