לוקה ודה התקשחה לידי כשזיהתה את מריו ואנשיו עומדים זה לצד זה בצד השני של החניון האחורי. היא לא שאלה אותי שאלות. לא התחננה. לא ניסתה להתחמק ממה שעמד לקרות. מה שהיה חייב לקרות. קיוויתי שהיא עדיין מסוממת מספיק כדי שלא תרגיש כלום. שלא תראה מה בא. מבחינתי, לראות את אחי בפעם הראשונה מאז הפשיטה על הסמים הייתה מוזרה. ציפיתי להרגיש יותר. צער, אולי. אובדן על האח שהכרתי כשהיינו ילדים, לפני שהוא הפך להיות חלא