מלמלתי בתגובה. אנזו היה אחד הבודדים שהורשו לדבר איתי כל כך בחופשיות. ורק בגלל שהיינו יחד מאז בית הספר. הוא הכיר אותי היטב. כנראה טוב מדי. אבל הוא תמיד גיבה אותי. ואני אותו. סמכתי עליו בחיי. לחצתי על האינטרקום בשולחן שלי וקראתי למטבח, שם ראיתי את ליסה מתרוצצת בדרכי למשרד שלי. "ליסה, תוודאי שוודה תתקלח ותתלבש ותהיה מוכנה לצאת לקניות בעוד שלוש שעות, בבקשה." "כן, אדוני, מר מורלי," קולה הנעים הגיב מיד.