לוקה אני לא יכול לנשום. אני לא יכול לנשום לעזאזל... ההתקפים האלה באים בתדירות הולכת וגוברת מאז שוודה נתלשה מחיי. אחזתי בזרועות הכיסא שישבתי עליו, העור החום קשה וקר מתחת לאצבעותיי כשהקירות נסגרו עליי. עצמתי את עיניי בחוזקה ונלחמתי על אוויר. קולו הזועם של אבי חדר מבעד לערפל הבהלה שלי. "אתה חרפה למשפחה הזאת ולא בן שלי." המילים שלו החליקו עליי אבל לא נדבקו, לא כמו שהיו פעם. בקושי שמתי לב, הראש שלי היה