לוקה "אלה החיים שלך עכשיו, ודה. איתי. והגיע הזמן שתקבלי את זה." עקשנית ארורה כתמיד, היא הניעה את ראשה. "לא. לא, זה לא. ואני לא מקבלת." סרקתי את פניה. סערה התחוללה בעיניה האפורות. הוקל לי לראות אותה אפילו כשכל מה שרציתי היה להושיב אותה על ברכיי ולהצליף בישבנה עד שעורה יהיה ורוד בוהק. "זו הבחירה היחידה שיש לך." "לא," היא התעקשה, מצמידה את פניה לשלי, פיה המתוק כל כך קרוב שיכולתי ללכוד את שפתה התחתונה