ודה אני כלואה בתא הכלא המפואר הזה כבר יומיים. אני חושבת. הסרתי את השיער המלוכלך שלי מהפנים וניסיתי להיזכר. התחלתי לאבד תחושה של זמן. האם עבר יותר זמן? לא, אני לא חושבת. חוסר שינה ומעט מאוד אוכל גרמו למוח שלי להיות מעורפל, אבל חשבתי שעברו רק שני לילות. מה שהפך את היום הזה ליום המלא השני שלי כאן, ואני עדיין בחיים. עצמתי את עיניי לרגע, נתתי להן לדמוע, בתקווה שזה יביא לי קצת הקלה מהעדשות המקוללות האלה