אצבעותיו עזבו את צווארה, ידו המשוטטת נדמה, והוא נסוג לאחור, חיוך קטן משחק על שפתיו. "מתנה בשבילי, מרילין." מה? "אני לא יכולה. אתה יודע שאני קשורה לאחר." עיניה התחננו אליו. "בבקשה, ולדיה, אל תעשה את זה." עיניו החשיכו, כשהוא עשה צעד מאיים קדימה. "לא אכפת לי. מתנה בשבילי, עכשיו." דמעות חסרות אונים עלו בעיניה של מרילין כשהיא התחננה בשקט בפעם האחרונה. אבל הזכר הקר והבלתי מזוהה הזה, שלא היה דומה לוולדיה