עיניו של ולדיה נפקחו לרווחה. דממה נפלה כבתכריכים. "לא אמרתי זאת," הצהיר לבסוף. "אבל זה מה שקרה, נכון?" מלמרה איקירה, "זה יסביר את הפצעים, את הרעל." ולדיה היה מותש מכדי להתמודד עם עימות זה. האם כל בני המלוכה האנושיים היו עקשנים כל כך, או שזו תכונה המשותפת רק לנקבה הזו ולאחיה? "בסדר," הודה, המילה כבדה בהשלמה. "הצלתי את חייו של הילד. האם את מרוצה? עכשיו, לכי לטפל בו ותניחי לי לנפשי, איקירה." ניצוץ של