נקודת מבט מעורבת. "בבקשה, אדוני!" קראה אייקירה, מושכת את תשומת ליבו. ידיה היו שלובות בתחינה נואשת. "רחם על אחי!" "רחמים? למה? את הולכת להציע את עצמך שוב, כפי שעשית בבית המשפט?" קולו של זייפר היה גרגור לגלגני. "כן," תשובתה של אייקירה באה במהירות. נחרצת. "כן, בבקשה, אני מוכנה." זייפר פרץ בצחוק, צליל חסר חום. "מסירות כזו, הקדשה כזו. לצערי, את לא זו שאני רוצה לקבור את עצמי בתוכה הלילה." הוא הפנה את תש