אֶמֶרִיאֵל גופו של אמריאל צרח מתשישות. כל נשימה צורבת שרפה את ריאותיו, כל צעד שלח רעידות דרך גפיו הכבדות. אך הוא רץ, מונע על ידי האינסטינקט העיוור לשרוד. "לעזאזל, הלוואי שהיינו שומרים את החץ!" קולו הצורם של מתנקש בקע מאחוריו, ואחריו הלחישה המאיימת של פלדה שנשלפת מנדנה. אמריאל הגיב בלי לחשוב, זינוק נואש הצידה, בקושי התחמק מהלהב הבלתי נראה. כל כך קרוב, כמעט שם... הוא מעולם לא ראה את הידיים שתפסו אות