אוי, האלים...! עפעפיה של אמריאל נעצמו בחוזקה, כל שריר בפניה התכווץ בקרב עז נגד האינסטינקטים שלה. היא הרגישה עטופה בזרועות החיה. מוגנת. החיה התאימה את דחיפתה, נעצה עמוק יותר, ואמריאל גנחה מבעד לכאב. האם יבוא יום בו הוא ייקח אותה בדמות אנוש? האם יבוא יום בו להיות בזרועותיו יהיה תענוג צרוף? חלומות באספמיה, כולם. החיה תיהרג בקרוב. כל יום עכשיו. דמעות מילאו את עיניה. "זה בסדר. אל תפסיק." הפעם, החיה לא