גברת סיני התהלכה כנמר בכלובה המוזהב, סערה של זעם שבקושי הצליחה לרסן בתוך גבולותיה המפוארים של לשכתה. יומיים של בדידות כפויה הרגישו כמו נצח, כל רגע עינוי טרי במסעה של נשמתה אל תוך הטירוף. בקצב הזה, היא באמת עומדת להשתגע! מאסר בית היה גיהנום עלי אדמות, לעג אכזרי לחופשיה הקודמים. היא תיעבה זאת בכל נימי נפשה. להיות מנועה מגחמותיה היה בלתי נסבל דיו, אך להפוך לבדיחה של כל לחישה, כל מבט מרחם מצד הפילגשים