אמריאל דחף את עצמו חזק יותר. היער, כה מוכר מחייו שבילה בציד ובאיסוף מזון כדי להאכיל את עצמו ואת איקירה, היה עכשיו המקלט והנשק שלו. שבירת הענפים ורשרוש העלים היבשים תחת רגליו סימנו את מעברו. כל צעד היה טשטוש מטורף, והותיר מאחוריו רק את הד של פעימות ליבו המהירות כשנעלם אל מעמקי היער. "לעזאזל! איפה הוא?!" הצעקה הדועכת סימנה את התקדמותו - לעת עתה. אבל המרדף הבלתי פוסק גבה ממנו מחיר. בשונה מהאורקאי הבל