קולבי היה המום, מביט באמרי בחוסר אמון. אמרי הביט בו בקרירות. דייזי היא אשתו, והוא לא יאפשר לאף אחד להעליב אותה. קולבי אמר מבין שיניו, "בסדר! אני לא אשווה אותה שוב לבאטריס. אבל אני לא חושב שהיא ראויה לך." קולו של אמרי היה קר. "היא אשתי. הדעה שלך לא מעניינת אותי." קולבי השתתק, רק כדי לשמוע את אמרי מצווה עליו להביא את דייזי. כשאר אמרי התמוטט, דייזי נשארה לצידו. היא לא תנטוש אותו, אז היא בטח הגיעה לבית החולים. הוא ידע שהיעדרותה חייבת להיות בגלל קולבי. קולבי, שהיה מפוחד ממבטו של אמרי, יצא באי רצון מחדר האשפוז. דייזי רכנה מחוץ לחדר האשפוז, והקשיבה בתשומת לב לשיחתם. כששמעה את ההגנה של אמרי, פרצה בבכי. אחרי מותה של ברברה, אף אחד מעולם לא דאג לה או הגן עליה. "אמרי אמר שאת יכולה להיכנס, בכיינית," קולבי לעג. דייזי ניגבה את דמעותיה וקמה, אבל רגליה היו רדומות מלרכון כל כך הרבה זמן, אז היא לא זזה מיד. קולבי קימט את מצחו. "את עושה את זה כדי לסכסך בין אמרי לביני? תפסיקי עם ההצגה." "אני לא," היא ענתה. אחר כך, היא דחפה את הדלת ונכנסה, עיניה אדומות מרוב בכי. אמרי נעץ מבט בקולבי. "תתנצל בפניה." קולבי גמגם, "אמרי..." "אמרתי, תתנצל בפניה!" אמרי חזר, הטון שלו היה קר עוד יותר הפעם. האווירה בחדר האשפוז הפכה מתוחה. דייזי הרגישה אשמה אפילו יותר והסבירה בעצבנות, "מר פוטר, זה לא באשמתו. זו אשמתי שקניתי סטייקים בהנחה." אמרי הושיט את ידו. כשראתה זאת, דייזי ניגשה לצידו והניחה את ידה בכף ידו. הוא ניחם אותה בעדינות, "דייזי, מעולם לא סיפרתי לך על הבטן הרגישה שלי. זו לא אשמתך. את לא צריכה להאשים את עצמך." דייזי נאנחה, והרגישה מצוקה אפילו יותר. "אם זה לא היה הסטייק, לא היית מקבל דלקת קיבה חריפה." "המחלה שלי הפעם נבעה בעיקר מהרגלי אכילה לא סדירים. הסטייק היה רק הקש ששבר את גב הגמל," אמר אמרי, מנגב את דמעותיה. "הבטן שלי לא כל כך חלשה שהיא לא יכולה להתמודד עם חתיכת סטייק." אחר כך הוא נעץ מבט בקולבי. "תתנצל על ההתנהגות הגסה שלך." דייזי התערבה במהירות, "הוא רק דאג לך. הוא לא היה גס רוח." בעיניו של קולבי, דייזי הייתה צבועה. הוא אמר באי רצון, "אני מצטער." אמרי צמצם את עיניו. "אתה לא שמח מזה?" "אני לא מעז," הייתה תגובתו של קולבי, אבל הבעתו הראתה בבירור את חוסר שביעות רצונו. אמרי, שבדרך כלל היה רגוע, נראה קצת מאוכזב. "קולבי, אם אתה מזלזל בדייזי, אתה מזלזל בי. לך ואל תיתן לי לראות אותך שוב." קולבי רעד ושאל בחוסר אמון, "אמרי, אתה מנתק איתי קשר בגלל זה?" שפתיו של אמרי הצטמקו. "אתה מנתק איתי קשר." בדאגה, דייזי אחזה בידו של אמרי. היא לא רצתה שהוא ינתק קשר עם חברו הטוב בגללה. אמרי נתן לה מבט מרגיע. הוא לא באמת רצה לנתק קשר עם קולבי אלא נתן לו אזהרה. קולבי, שהסתכל על הבעתו הנחושה של אמרי, נשם נשימה עמוקה והתנצל בחגיגיות בפני דייזי, "לא הייתי צריך להתייחס אלייך בגסות רוח קודם לכן." אמרי התערב, "התנצלות לא מפצה על הטעות שלך." קולבי אמר, "אתה צודק, אמרי. לאחרונה מצאתי סט תכשיטים שמתאים לדייזי. תראי את זה כהתנצלות שלי." דייזי הסמיקה וליבה פעם בחוזקה. כשראה את קולבי משלים, אמרי ריכך את הטון שלו. "בסדר. אל תשכח להעביר את הכסף עבור מדיח הכלים לחשבון שלי." קולבי תהה אם הוא שומע דברים. "אמרי, מתי הפכת להיות כל כך קטנוני? האם אי פעם דאגת ל-10,000 דולר?" "אני נשוי עכשיו. יש לי משפחה לפרנס." קולבי השתתק. דייזי הרגישה קצת נרגשת. אולי הנישואים האלה לא היו כל כך גרועים אחרי הכל. "דייזי, תני לו לקחת אותך הביתה." כששמעה זאת, דייזי הידקה את אחיזתה בידו של אמרי. "אני לא הולכת הביתה. אני רוצה להישאר כאן איתך." "אני עדיין צריך לקבל שתי שקיות של נוזלים תוך ורידיים. זה יהיה מוקדם בבוקר עד שזה יסתיים," הוא אמר. "אני רוצה להישאר איתך." היא לא רצתה להשאיר את אמרי לבד בבית החולים. חוץ מזה, היא לא רצתה לנסוע במכונית של קולבי. לא מסוגל לסרב, אמרי נתן לה להישאר. דייזי הוציאה מחברת קטנה מהתיק שלה. "מר פוטר, יש לך מגבלות תזונתיות? כמו כן, מה התרופות הקבועות שלך לבטן? אני ארשום אותן." "דייזי, את לא צריכה לדאוג לגבי זה. אני אדאג שעוזרת הבית שלנו תטפל בהן." כשהוא מבין את דאגותיה של דייזי, הוא הוסיף, "זו עוזרת בית מהעיר שלי, והיא מאוד משתלמת." דייזי חשבה לרגע. "בסדר." אמרי היה עסוק בעבודה ולא היה לו זמן לבשל. עם זאת, דייזי לא הייתה טובה בבישול. מסתכל על פניה העייפות, אמרי אמר, "דייזי, למה שלא תנוחי קצת?" "לא, אני עלולה להירדם. אני צריכה לפקוח עין על העירוי." דייזי סירבה להתפשר לא משנה מה אמרי אמר, והיא אפילו הכריחה אותו ללכת לישון. "מר פוטר, או שאתה ישן עכשיו או שאתה לוקח יום חופש מחר. תבחר אחד." לאמרי היה מקרה עסקי חשוב לדון בו למחרת, אז הוא התפשר ועצם את עיניו. מרוצה, דייזי חייכה ושמרה מקרוב על העירוי. אחות נכנסה ואמרה, "גברת קוק, את יכולה לנוח קצת. אני אשאר כאן ואפקח על העירוי של מר פוטר." דייזי הרגישה נבוכה. "זה יותר מדי טרחה בשבילך?" האחות ענתה בעדינות, "בכלל לא. בית החולים שלנו מספק שירותי שמירה לילית ללא תשלום." "זה נהדר!" דייזי הייתה כל כך עייפה שהראש שלה הסתחרר. היא רצתה לשכב קצת, אבל ברגע שעצמה את עיניה, היא נרדמה. באותו רגע, אמרי פקח את עיניו, קם ונשא אותה למיטה הסמוכה. לדייזי היו עיגולים שחורים מתחת לעיניים. אמרי נעץ מבט בפניה הישנות בשלווה ואנח. "טיפשה."