אֶמֶרִי רָאָה אֶת הַכֹּל. כְּשֶׁהָאֲבָטָחָה גָּרְרָה אוֹתָם הַחוּצָה, מֶלִיסָה עֲדַיִן נִסְּתָה לְהָגֵן עַל דֵּיְזִי. אֶמֶרִי לֹא הִסֵּס לִהְיוֹת נָדִיב כְּלַפֵּי אֵלֶּה שֶׁבֶּאֱמֶת דָּאֲגוּ לַאֲחֵרִים. בְּהַפְסָקָה בְּשִׂיחַת הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל אֶמֶרִי, מֶלִיסָה הִתְכּוֹפְפָה קָרוֹב. "דֵּיְזִי, לְמַעֵט תְּנָאֵי מִשְׁפָּחָה מְמוּצָּעִים, הַבַּעַל שֶׁלָּךְ מֻשְׁלָם. הִצְלַחְתְּ בַּגְּדוֹל." דֵּיְזִי