פניה של מליסה הפכו חמורות. "מה זה משנה לך אם אני רוצה לעזוב?" ג'ול הסתכלה במערכת הכלים הלא נגועה ולעגה. "את מפחדת ממני, נכון? בגלל זה רצית לברוח." מליסה השיבה, "את סתם הבת של הורסת בית. למה שאני אצטרך לפחד ממך?" נראה היה שלג'ול לא אכפת מההערה הסרקסטית של מליסה. "מה רע בלהיות הבת של הורסת בית? לפחות אני מקבלת את האהבה של אבא, בניגוד אלייך ואל אמא שלך הנטושה!" מליסה בהתה בג'ול, חזהּ מתנשף. דייזי, שלא יכלה לסבול את יהירותה של ג'ול, אמרה בקרירות, "נראה שאת מאוד גאה באמא שלך הורסת הבית, הא? אם הייתי את, הייתי הורגת את עצמי." ג'ול שאלה בזעם, "מי לעזאזל את?" דייזי נגעה בנקודה רגישה כשהזכירה את אמה של ג'ול. ג'ול בהתה בדייזי כאילו ניסתה לקרוע אותה במקום. דייזי השיבה ברוגע, "זה לא משנה, אבל דבר אחד בטוח. את כלבה." ג'ול הניפה את ידה, וניסתה לסטור לדייזי. "מי לעזאזל את חושבת שאת, דייזי קוק? את סתם כפרית נטושה על ידי אביך!" דייזי תפסה את פרק ידה וצחקקה. "את צודקת, אבל את יודעת, לאבא שלי מאוד חשוב המוניטין שלו. אם תכי אותי, הוא יטיל עלייך אחריות." ג'ול היססה, לא בטוחה בחשיבותה לאקסטון. דייזי שחררה לפתע את ג'ול ותפסה את ידה של מליסה, ואמרה, "בואי נלך, מליסה." ג'ול מעדה לאחור, בוהה בדמותה הנסוגה של דייזי לפני שהתפרצה בצחוק מלגלג. "דייזי, למה את לובשת חיקוי? זה כל כך מביך!" קולה של ג'ול משך את תשומת לבם של כל הסועדים, והשאיר את דייזי סמוקת פנים. כשראתה את מליסה מסתכלת עליה בדאגה, דייזי נשכה את שפתיה, התעשתה ואז אמרה בביטחון לג'ול, "מאיפה את יודעת שהשמלה שלי היא חיקוי?" ג'ול שלבה ידיים והצהירה ביהירות, "השמלה הזו היא מהדורה מוגבלת של מותג יוקרה. יש רק אחת, ואני אף פעם לא לובשת חיקויים." דייזי השיבה, "אני בהחלט יכולה להרשות לעצמי שמלה כזו." היא הניחה שמעטים במסעדה יכולים להבחין באותנטיות של השמלה. כל עוד היא נראית בטוחה בעצמה, ג'ול לא תוכל לעשות דבר בקשר לזה. ג'ול שאלה בחיוך משמעותי, "נו, דייזי, את יודעת מי קנה לי את השמלה הזו?" לדייזי הייתה תחושה רעה לגבי זה. ואז, היא שמעה את ג'ול אומרת, "זו הייתה מתנת יום הולדת מאחותך, ג'ייד. את מתכוונת שהיורשת של קבוצת קוק נתנה לי חיקוי?" ג'ול הקישה בלשונה והוסיפה, "אז, ג'ייד קנתה לי שמלת יוקרה, בעוד שאת צריכה ללבוש חיקוי. נראה שאחותך גם מזלזלת בך. אבל זה הגיוני, בכל זאת. את סתם כפרית בורה. ובגלל זה היא מתרחקת ממך." לעגה של ג'ול חדרה לליבה של דייזי כמו להב חד, והקשתה עליה לנשום. היא לא יכלה לסבול יותר את החיוך השחצני של ג'ול וניסתה להתרחק, אבל מישהו תפס את פרק ידה לפני שהספיקה לצעוד צעד. "היי, מה את עושה?" דייזי ניסתה להסיר את היד, רק כדי לפגוש זוג עיניים אוהדות. האישה הייתה בשנות הארבעים לחייה, עם שיער קצר וחלק והתנהגות אלגנטית. היא בחנה את דייזי מלמעלה למטה והנהנה בשביעות רצון, ואמרה, "אני חושבת שהשמלה הזו נראית יותר כמו המקורית." ג'ול לעגה ואמרה, "איזו אישה בורה!" האישה חייכה והסבירה בנימה עדינה, "הנושא של השמלה הזו הוא 'פרחים רומנטיים', אז יש עליה דוגמאות של פרחים. היא משתמשת בחוטים ורודים, זהובים וכסופים במקום יהלומים כדי ליצור אפקט מבריק מתחת לאורות." תשומת הלב של כולם פנתה לשמלות שדייזי וג'ול לבשו. דפוסי הפרחים היפים על השמלה של דייזי היו בדיוק כפי שהאישה תיארה. מצד שני, השמלה של ג'ול הייתה מעוטרת בהרבה יהלומים, ונראתה ראוותנית. ג'ול סירבה להאמין לאישה וטענה, "זה בלתי אפשרי. השמלה הזו לא יכולה להיות חיקוי." ביודעם שהשמלה נקנתה על ידי ג'ייד, אנשים הסתכלו על האישה, שנימת קולה נעשתה קרה יותר כשאמרה, "זה לא חיקוי, אלא העתק של מותג אחר. אני עומדת לתבוע אותם." הקהל היה בסערה. ג'ול אחזה בשולי שמלתה, וסירבה לקבל זאת. "זה לא יכול להיות חיקוי!" היא אמרה. עיניה של דייזי אורו כשהסתכלה על האישה ושאלה, "את קסידי הורן, המעצבת של המותג הזה?" קסידי הנהנה ואמרה, "השמלה הזו מתאימה לך מאוד. היא מבליטה את היופי הייחודי שלך." דייזי השיבה בביישנות, "זה בגלל שהשמלה הזו יפה." "לא ממש, אפילו השמלה היפה ביותר צריכה את הלובשת הנכונה," העירה קסידי, ורמזה לג'ול. מליסה ניצלה את ההזדמנות להקניט את ג'ול. "מתברר שאת זו שלובשת חיקוי! איזו בדיחה! נו, המעצבת כאן. פשוט תודי!" המילים האלה השאירו את ג'ול נבוכה מאוד. פניה התעוותו ממבוכה כשמיהרה לצאת מהקהל, והשאירה את חברותיה מאחור. דייזי הסתכלה על קסידי בהכרת תודה. "תודה שעזרת לי." "העבודה שלי הושפלה, אז הייתי צריכה לדבר בעד עצמי, אבל..." קסידי השתהתה לפני שהמשיכה בחיוך, "אמרו לי לבוא לכאן."