"לא, אני לא רוצה," סירבה דייזי אינסטינקטיבית. במהלך מחלתה, היא זכרה במעורפל מה קרה באותו לילה. אמרי לא אילץ אותה; היא זו שחשבה בטעות שהוא דבן והשליכה את עצמה עליו. אבל זה לא אומר שהיא רוצה להתחתן איתו. אמרי הביט בה, עיניו כאילו רואות דרכה. "החבר שלך לא אכפת לו?" רמז של עצב הבזיק בעיניה של דייזי. "ברור שלא אכפת לו," היא מלמלה בליבה. "האדם שאכפת לו ממנו זו ג'ייד, לא אני." אמרי אמר בחיוך שובב. "שנינו לא נשואים. אנחנו התאמה מושלמת, נכון? חוץ מזה, להתחתן איתי יש יותר יתרונות ממה שאת מדמיינת." בסקרנות, דייזי שאלה, "אילו יתרונות יש להתחתן איתך?" אמרי המשיך, "ההורים שלי נפטרו, מה שחוסך לך את הטרחה להסתדר איתם. אני עסוק בעבודה ונוסע לעתים קרובות, אז יהיה לך הרבה זמן אישי. אני מרוויח בכבוד, אז לא תצטרך לדאוג לכספים, והכי חשוב..." הוא עצר, מרים את קולו כדי לעורר את סקרנותה. "דבן צריך להראות לי כבוד." דייזי לעגה. מעמדו של אמרי הזכיר לה שהוא דמות בולטת מוקף באינספור אנשים המחפשים לזכות בחסד. היא נזכרה שדבן הזכיר פרויקט שהוא רצה לשתף פעולה בו עם קבוצת פוטר. בידיעה שהיתרונות של נישואיו היו ניכרים, דייזי אמרה, "אחשוב על זה." "תן לי את התשובה שלך עד שבע הערב," אמר אמרי. הסיבה שהוא העלה את זה שוב הייתה בגלל שיחה ממשפחתו שדחקה בו להתחתן. מכיוון שהוא לא שנא את דייזי, הוא חשב שהיא בחירה טובה. כשאמרי ראה את המונית עדיין חונה למטה, פניו החשיכו. "האם היא תוקנה?" צ'אבי פוטר התחמק ממבטו החד של אמרי. "המכונאי אמר שחלקי הרכב לא יגיעו עד מחר. ברגע שהם יגיעו, הוא יתקן לך את המכונית מיד." ביום שאמרי הלך לאסוף את דייזי, צ'אבי פגע בטעות במעקה בצד הדרך בגלל הגשם השוטף. הוא נאלץ לעצור מונית במקרה החירום של אמרי. אמרי קימט את מצחו. "אין מכונית אחרת פנויה?" "מכוניות אחרות אולי יבלטו אותך..." התחיל צ'אבי. "אתה בטוח?" שאל אמרי. צ'אבי הוריד את ראשו באשמה. אמרי שנוהג במונית לעבודה בוודאי ימשוך יותר תשומת לב מכל מכונית אחרת. נותרו רק עשרים דקות עד לשעה שנקבעה. אמרי פתח את דלת המכונית. בדיוק כשצ'אבי נשם לרווחה, נשמע קולו הקר של אמרי, והותיר אותו חסר אונים. "הבונוס שלך חצוי." דייזי עמדה ליד החלון מהרצפה עד התקרה, צופה באמרי נכנס למונית, שקועה במחשבות. היא נזכרה שביום שהוא אסף אותה מוילה קוק, הוא נהג באותה מונית. היא הייתה המומה מכך שעדיין היה לו האנרגיה לנהוג במונית כדי להרוויח כסף נוסף. כשחזרה לחדרה, דייזי הרימה את הטלפון שלה, שאמרי כיבה כדי להבטיח שתנוח היטב. כשהפעילה אותו, היא מצאה שיחות שלא נענו רבות מניאם, ג'ייד ודבן. דייזי חייגה את המספר של ניאם, והשיחה התחברה במהירות. היא התחילה, "אמא..." ניאם גערה, "יש לך קצת חוצפה, נכון? גערתי בך, ואתה פשוט חסמת אותי?" עיניה של דייזי הצטמצמו כשהסבירה בקול צרוד, "לא חסמתי אותך. הייתי חולה ופספסתי את השיחות שלך." "תפסיקי להמציא תירוצים!" ניאם אפילו לא אמרה מילה של דאגה, והורתה, "ג'ייד מציעה להתארס לדבן אחרי שתתחתני. אל תאכזבי אותה. ארגנתי לך פגישה עיוורת. לכי לפגוש אותו היום אחר הצהריים. אם אין לך התנגדויות, את תתחתני איתו." מילים אלה חתכו את ליבה של דייזי כמו להב. "אני לא רוצה להתחתן עכשיו." ניאם אמרה בתקיפות, "דייזי, אני מודיעה לך, לא מבקשת את דעתך. רק שלחתי לך את הזמן והמקום. לכי ותפגשי אותו!" דייזי חייכה בעצב. "מה אם אסרב?" ניאם איימה, "אז את כבר לא הבת שלי." ***** בשעה 15:00, דייזי הגיעה לבית הקפה דסטני. ניאם סיפרה לדייזי שהדייט העיוור שלה הוא בחור צעיר מוכשר בשנות השלושים לחייו, ודייזי מיד הבחינה בו יושב ליד החלון. הוא היה די שמן, חולצתו חצי מכופתרת חשפה את חזהו השופע. כמה קווצות שיער שלו היו מסורקות בקפידה ימינה, ונראו מוזרות. היא גם שמה לב שהוא מדי פעם מחטט באף. דייזי הרגישה גועל. היא לא ידעה אם הוא בשנות השלושים לחייו, אבל הוא בהחלט לא נראה כמו "בחור צעיר מוכשר". דייזי התחילה לתהות מדוע ניאם תכיר לה בחור כזה. עם חיוך עקום, היא עזבה. אפילו אם ניאם תנתק איתה את הקשר, היא לא תתחתן עם גבר כזה. כשהסתובבה, ראתה קבוצת גברים לבושים היטב יוצאים מהמלון הסמוך. בראשם עמד אמרי, לבוש בחליפה אפורה-כסופה עם חזה כפול, שהקרינה הילה של אצילות שהבליטה אותו מהקהל. היא התקשתה להאמין שמזכירה יכולה להיות בעלת נוכחות כה גדולה. כשראתה את אמרי מביט לכיוונה, דייזי הסתובבה בעצבנות, אוחזת בידיה זו בזו, מתפללת שלא יזהה אותה. ליבה החסיר פעימה כשהרגישה משקל פתאומי על כתפה, והיא נדרכה. כאשר אמרי אישר שזו אכן דייזי, הוא התנשף כאילו נוזף בילדה שובבה, "רק התאוששת מחום. למה את לא נחה בבית?" דייזי התקשתה להביע את דבריה. היא לא העזה לספר לו שהיא יוצאת לדייט עיוור. היא הסיטה את מבטה ואמרה, "רק באתי לשאוף אוויר צח." אמרי, שחש את אי הנוחות שלה, צמצם את עיניו. "הגעת כל הדרך לבית הקפה הזה שלושה מייל מהבית רק בשביל קצת אוויר צח?" דייזי עצרה, לא בטוחה איך להגיב. ואז, הטלפון שלה רטט. כשראתה את מזהה המתקשר, היא פלטה, "אני מסכימה. בואי נתחתן." היא כבר החליטה - במקום להיאלץ להתחתן עם גבר אקראי, היא תבחר באמרי. למרות שהוא לא היה ממשפחה עשירה, הוא היה חרוץ ואפילו יותר נאה מדוואן! זו תהיה בחירה טובה. אמרי היסס לרגע, ואז התעשת במהירות ופנה ללכת. דייזי הביטה בו בהלם, מרגישה פגועה מדחיית הווידוי הראשון שלה על אהבה. "אתה לא רוצה להתחתן איתי?" היא שאלה. אמרי הסתובב לאחור, הציץ בשעונו ואמר, "בניין העירייה נסגר בחמש וחצי. אם לא נלך עכשיו, נפספס את זה." דייזי נותרה ללא מילים.