האווירה במכונית הייתה מתוחה. הפרופיל הצדדי של אמרי היה מתאר, ושפתיו הדקות היו מכווצות בחוסר שביעות רצון. ידה הקרירה מעט של דייזי כיסתה את גב ידו. הוא הסתובב וראה את עיניה הדומעות. "מר פוטר, אתה לא מרוצה ממה שקרה עכשיו?" "אני כועס על קולבי." דייזי אמרה, "אני מבינה למה הוא עמד בצד וצפה בקור רוח. בעיניו, אני לא ראויה לך. הוא מקווה שתוכל לראות את עברי הבלתי נסבל ולנטוש אותי." דייזי לא האשימה את קולבי.