אור השמש חדר מבעד לצמרות העצים, מטיל כתמים מנומרים על תעודת הנישואין, וגרם לדייזי להרגשה סוריאליסטית. 'האם זה עתה נישאתי לזר שאני מכירה רק שלושה ימים?' תהתה, לבה מלא עצב. אמרי הבחין ברגשותיה של דייזי, אך היה עסוק ללא הרף בשיחות טלפון, כשהוא מדבר בקרדונית עמוסה בז'רגון מקצועי. דייזי, שלא הצליחה להבין מילה, מצאה את עצמה נרדמת. אמרי פתח בעדינות את כפתורי ז'קט החליפה שלו ועטף אותו סביבה, חום גופו וניחוחו המתמשכים העירו אותה. "ערה?" שאל אמרי בקול עדין. כשראתה אותו מביט בה, דייזי הסמיקה והסיטה את ראשה. עצבנותה הייתה ניכרת כשמעכה את תעודת הנישואין בידה. אמרי לקח את התעודה שלה ויישר אותה, ואמר, "אני אשמור את זה בשבילך." דייזי הנהנה בהסכמה, בידיעה שאם תשמור אותה בעצמה, סביר להניח שתאבד אותה. ***** דייזי הייתה מותשת משהייה בחוץ כל כך הרבה זמן. גוון עורה החיוור עורר אמפתיה מאמרי, שהציע, "את צריכה לנוח בחדר. אני הולך לבשל. אתקשר אלייך כשאסיים." "חכה," קראה דייזי אחריו. "אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר. למרות שהתחתנו, יש כמה דברים שאנחנו צריכים להבהיר לעתיד שלנו." "בטח." אמרי הלך לסלון עם דייזי. הוא מזג כוס מים והניח אותה מולה. "על מה את רוצה לדבר?" שאל. דייזי היססה לרגע לפני שענתה, "קודם כל, לא תהיה לנו חתונה. לא נודיע לחברים ולבני המשפחה שלנו. רק ניתן להורים שלנו לדעת." אמרי הרים גבה. "אפשר לשאול למה?" אחרי הכל, כל בחורה חלמה על חתונה רומנטית. "אני רק רוצה ללבוש שמלת כלה בשביל הגבר שאני אוהבת," הסבירה. לא הייתה אהבה בינה לבין אמרי, והעתיד היה לא ברור. היא לא ראתה את הנחיצות של חתונה. אמרי השתהה לרגע, כשהוא מבין שהיא מוכנה לעזוב בכל רגע. "בטח, אני מסכים, ומה השני?" שאל. דייזי היססה, כשמצאה את בקשתה קצת לא סבירה. אמרי לא מיהר אותה, והמתין בשקט שתמשיך. אז היא התאזרה באומץ ואמרה, "אני מקווה שהשם שלי יתווסף לטאבו של הבית הזה." היא הייתה עייפה מהימים שבהם ניאם אמרה, "דייזי, זה הבית שלי. תסתלקי!" דייזי הסתכלה על מצחו המקומט של אמרי והוסיפה במהירות, "אני לא מתכוונת לנצל אותך. אני יכולה לתרום חצי מתשלום הבית." היא חסכה קצת כסף במהלך השנים, והיא רק רצתה מעמד שווה בנישואין. אמרי אמר לאט, "זה לא הבית שלי." "מה?" "זה שייך לחבר שלי. הוא נתן לי להישאר כאן זמנית," הסביר. זה היה קן האהבה של קולבי מקסוול. למרות שאמרי יכול היה לקחת אותו בכל עת, הוא מצא את זה מגעיל לגור כאן איתה. "אני מבינה," ענתה דייזי. "אתה מתכנן לקנות בית?" אמרי בדרך כלל שהה בבתי מלון כשביקר בהארווד לצורך עבודה. אבל עכשיו, הוא התחתן, ולשהות בבית מלון נראה לא סביר. "באיזו עיר את מעוניינת לקנות בית?" שאל. "כנראה בלוקסינהיים," ענתה. לדעתה, לוקסינהיים הייתה עיר עתיקה עם בתים זולים יחסית, שלא יפעילו עליו לחץ כלכלי רב מדי. אמרי קימט את מצחו. למרות שהוא לא ביקר לעתים קרובות בהארווד, הוא ידע שלוקסינהיים היא עיר לא מפותחת המאוכלסת בעיקר על ידי מקומיים. דייזי, שחשבה שאמרי חושב שזה יקר, הוסיפה, "אנחנו יכולים לשקול לקנות דירה. זה חצי מהמחיר של בית." "למה את רוצה לקנות בית בלוקסינהיים?" שאל אמרי מתוך סקרנות. דייזי ענתה, "זה משתלם ולא יפעיל עליך יותר מדי לחץ." אמרי הופתע שדייזי שוקלת את מצבו הכלכלי. הוא צחקק. "אני לא תחת לחץ. את יכולה לבחור כל בית בהארווד שאת אוהבת." דייזי נאנחה, כשחשבה שאמרי אמר את המילים האלה מתוך גאוותו. "אם לא היית תחת לחץ, לא היית עובד גם כנהג מונית." "מה?" אמרי היה המום, כשחשב שאולי שמע לא נכון. דייזי אמרה, "כשבאת לאסוף אותי מהווילה של קוק, נהגת במונית." "זו הייתה תאונה." כשחשה בעקשנותו של אמרי, המשיכה דייזי, "גם היום לקחת מונית כשיצאת." אמרי שפשף את רקותיו, כשהוא חש שכאב ראש מתקרב. כשחשבה שהוא מרגיש נבוך, הרגיעה אותו דייזי, "אני לא אזלזל בך. התחתנתי איתך, לא עם המעמד החברתי שלך. אתה עובד קשה, ואני חושבת שאתה נהדר." אמרי רצה להסביר, אבל דייזי קטעה אותו, "כרטיס הביקור שנתת לי אומר שאתה העוזר של מנכ"ל קבוצת פוטר. אני יודעת שאתה משולם היטב, אבל אתה לא צריך לבזבז את כל הכסף שלך על בית. אתה צריך לשמור קצת למקרי חירום." "זה לא כרטיס הביקור שלי," ענה אמרי. הוא נתן לה את הכרטיס של צ'אבי, מה שהוביל לאי הבנה שלה. עיניה של דייזי התרחבו. "אז אתה סתם נהג מונית?" אמרי קימט את מצחו כשהדגיש, "אני אמרי פוטר." שמו היה כרטיס הביקור שלו, וכמעט כולם הכירו את זהותו. דייזי מצמצה, "אתה אמרי פוטר?" אמרי נדהם. "דייזי, את אפילו לא יודעת את השם של בעלך?" נבוכה, דייזי גירדה בראשה. "שכחתי." במהלך הליכי הנישואין, היא הייתה כל כך מוסחת דעת שהיא לא שמה לב לשום פרט. אמרי חייך חיוך עקום. נראה שאשתו די מוסחת דעת. היא לא ידעה לא את מעמדו ולא את שמו. אם היא הייתה פוגשת מישהו אחר עם כוונות רעות, היא הייתה עלולה להיות בצרות גדולות. דייזי הטתה את ראשה ושאלה, "האם מנכ"ל קבוצת פוטר ינהג במונית?" אמרי נחנק. בנסיבות רגילות, הוא לא היה עושה זאת, אבל הוא עשה זאת. מכיוון שהיא כבר קיבלה החלטה לגבי זהותו, כל הסבר נוסף יהיה חסר תועלת. הוא אמר בחוסר אונים, "בואי נקנה בית בלוקסינהיים. את צריכה ללכת לנוח." אחרי שדייזי עזבה, אמרי התקשר לצ'אבי. "תקנה בית בלוקסינהיים ותשים את הנכס על שמה של דייזי." צ'אבי, שהיה מודע לרישום הנישואין של אמרי ודייזי, הופתע שאמרי יעניק לה בית בלוקסינהיים. נראה שאשת המנכ"ל מוזנחת. למרות ספקותיו, ענה צ'אבי, "בסדר." אבל אז, הוא שמע את קולו של אמרי אומר, "וגם, תודיע למחלקת הכספים שהבונוס שלך מנוכה במלואו." צ'אבי נותר ללא מילים, ותהה מה הוא עשה לא בסדר.