דייזי נחה בחדרה זמן מה והתעוררה לריח של אוכל טעים. היא חשה רעב, מיהרה לצאת ומצאה מספר מנות על השולחן, כולן נראו מעוררות תיאבון. אמרי אמר, "הכנתי כמה מנות, אבל אני לא יודע מה הטעמים המועדפים עלייך. תרגישי חופשי להגיד לי מה תרצי בעתיד." דייזי הנידה בראשה. "אני לא בררנית." ואז היא הבינה משהו ושאלה בהפתעה, "אתה הכנת את כל זה?" רוב הגברים שהיא הכירה לא בישלו, כולל דבאן. גבר שמוכן לבשל הראה שהוא לא מסורתי מדי, מה שגרם לדייזי להתרשם קצת. אמרי הנהן, סידר בקפידה את כלי האוכל ומשך כיסא עבור דייזי בצורה ג'נטלמנית. דייזי הופתעה מנימוסו ואמרה, "אני יכולה לעשות את זה בעצמי." אמרי סידר את הכיסא שלה לפני שישב מולה. הוא צפה בה מהססת לשבת והגיש לה קערת מרק, ואמר, "תטעמי." דייזי לגמה והופתעה לטובה. המרק היה טעים להפליא. אמרי שאל, "את אוהבת את זה?" "זה טוב," ענתה דייזי. "איך הפכת להיות טבח כל כך טוב?" היא גם ידעה לבשל, אבל המנות שלה לא היו טעימות כמו שלו. אמרי אמר ברוגע, "למדתי לבשל בזמן שלמדתי בחו"ל." הסטנדרטים הגבוהים שלו לאוכל גרמו לכך שאף עוזרת בית לא יכלה לעמוד בציפיות שלו, ולכן לא הייתה לו ברירה אלא לבשל לעצמו. דייזי לא הייתה סקרנית לגבי הרקע שלו מעבר לים. אחרי הכל, לא כל אחד יכול לעבוד ב"פוטר גרופ" ולהפוך לעוזר של המנכ"ל. עם זאת, היא ידעה שללמוד בחו"ל אחרי שאיבד את שני הוריו חייב היה להיות קשה יותר עבורו מאשר עבור אחרים. לפתע שאלה, "לבשל לעצמך זה יותר זול מלאכול בקפיטריה של בית הספר?" אמרי הופתע והסביר, "דייזי, אני לא עני כמו שאת חושבת." דייזי חשבה שהיא נגעה בעצב רגיש וגרמה לו להיזכר בחוסר הביטחון שלו בעבר. היא חשה אשמה, וידעה שהסבר נוסף רק יחמיר את המצב. תשומת לבה פנתה לשולחן האוכל, שם לקחה חתיכת בשר בקר והניחה אותה על הצלחת שלו. היא לא הייתה מודעת לשתיקתו הרגעית וחייכה אליו. אמרי, שהיה קצת פריק של ניקיון, הסתכל על דייזי כאילו הייתה גורת כלבים שמכשכשת בזנבה כדי לרצות אותו, ולפתע חש בנוח. אחרי שאכלה לשובע, דייזי הציעה לנקות את הכלים. אמרי עצר אותה ואמר, "את לא צריכה לעשות את זה. מישהו יבוא לנקות מחר." דייזי עצרה ואמרה, "לשטוף כלים זה רק משימה קטנה. זה יותר מדי בזבזני שמישהו אחר יעשה את זה. אנחנו צריכים לחסוך כסף לקניית בית." אמרי, שהרגיש קצת חסר אונים, הסביר, "דייזי, אני לא צריך לחסוך כסף על ידי אי העסקת עוזרת." דייזי הסתכלה על אמרי כאילו אמרה, "לא אכפת לי. אתה לא צריך להסביר." אמרי ויתר על הניסיון להסביר והסתכל על ידיה ואמר בשקט, "סבון כלים יכול לפגוע בידיים שלך." "אני אשים כפפות," ענתה. לפני שאמרי הספיק לומר משהו נוסף, דייזי דחפה אותו מהמטבח ואמרה, "אני צריכה לנקות את הכלים. אל תפריע לי." אמרי הלך לחדר העבודה שלו לעבוד. דייזי לא ידעה איך לתקשר עם אמרי. אחרי שהוא עזב, היא נאנחה לרווחה. היא סיימה במהירות לשטוף את הכלים, סידרה את חדר האוכל והמטבח וחזרה לחדרה, שם ראתה שהטלפון שלה רוטט. היא הרימה אותו באי רצון. נייב זעמה כששאלה, "לא הלכת לדייט העיוור? מר ווייט התקשר אליי ואמר שהוא חיכה לך בבית הקפה כל אחר הצהריים ולא ראה אותך." שיחת הטלפון של ליאו ווייט הובילה אותה להוציא את כעסה על דייזי. דייזי הגיבה באדישות, "הלכתי, אבל הוא לא הטעם שלי." נייב לעגה. "אז מי הטעם שלך? דבאן? טוב, דייזי, את צריכה להתמודד עם המציאות. גדלת באזור הכפרי ואת לא יודעת כלום על נימוסי מעמד גבוה. האם את באמת ראויה למישהו כמו דבאן? מר ווייט אולי לא מושך, אבל הוא סיים אוניברסיטה יוקרתית ומרוויח משכורת בת שש ספרות. הוא יותר ממספיק בשבילך." דייזי חשה שבורת לב ושאלה, "אמא, למה את לא יכולה לנסות להבין אותי? אני לא חסרת תועלת כמו שאת גורמת לי להיות. אני יכולה לגרום לך להיות גאה." עם זאת, נייב לא גילתה שום נכונות להיות סבלנית או מבינה. כשחשבה על ג'ייד, היא ריככה את הטון שלה קצת ואמרה, "דייזי, מר ווייט הסכים לתת לך הזדמנות נוספת. דברי איתו מחר. את תלמדי לחבב אותו." דייזי חשה מחנק מהלחץ, אחזה בחוזקה בטלפון שלה והתקשתה לומר, "אני נשואה." נייב נדהמה ושאלה, "למי התחתנת?" דייזי ויתרה על כל תקווה להבנה ממשפחתה וענתה בקרירות, "זה לא עניינך. הוא ואני כבר הוצאנו תעודת נישואין. אני לא אתערב במערכת היחסים של ג'ייד ודבאן. את יכולה להתמקד בהכנות לחתונה שלהם." בכך, דייזי ניתקה את הטלפון ונפלה לרצפה, חשה חסרת אונים. היא פעם שאפה להשיג את אישור הוריה, אבל לא משנה מה עשתה, זה מעולם לא נראה שמגיע למילה אחת מג'ייד. יד גדולה הופיעה לפני דייזי. ואז, קולו העמוק נשמע מלמעלה. "למה את יושבת על הרצפה?" היא נבוכה ושאלה, "מה קרה?" "קומי," הוא אמר. דייזי לא רצתה ליצור מגע פיזי עם אמרי, השתמשה בידיה כדי לדחוף את עצמה מהרצפה. היא התאוששה ממחלה לאחרונה והרגישה מגורה מהעימות עם נייב, חשה סחרחורת פתאומית ונפלה בחזרה. אמרי משך אותה למעלה. "אל תהיי כל כך עקשנית, את יכולה?" דייזי משכה באופן אינסטינקטיבי את ידה מכף ידו החמה, ולעגה. "אם היה לי על מי להסתמך, לא הייתי כל כך עקשנית." אמרי קמט את מצחו, לא אהב את הפסימיות שלה. כנערה בת 20, היא צריכה להיות חסרת דאגות ואנרגטית. אמרי חש צער ואמר, "את יכולה להסתמך עליי." "אני אפילו לא יכולה להסתמך על ההורים שלי. איך אני יכולה לבטוח בגברים?" השיבה דייזי. היא הבינה שמילותיה פגעו והוסיפה, "אני מצטערת. אני לא מתכוונת אלייך." "זה בסדר," ענה אמרי, ולא רצה להיות קטנוני עם אישה. דייזי התעשתה ושאלה, "אתה צריך משהו?" "לא," הוא ענה. "אז למה..." היא התחילה, תוהה למה הוא בא לחדרה.