למחרת היום. ביאנקה יצאה מהבית רק בשעה שמונה. הנסיעה לעבודה ברכבת התחתית ארכה עשרים דקות בלבד. ברגעים כאלה, ביאנקה שמחה באמת על שהצליחה לשכור מקום זול כל כך, הקרוב למשרדי החברה. כשיצאה מיחידת הדיור שלה, ביאנקה לא יכלה שלא להרים את ידה בניסיון להגן על פניה מפני השמש העולה. היא לא הצליחה לעצום עין אמש, ולכן כשיצאה מהמיטה הבוקר, היו עיניה עייפות עד מאוד. אור השמש הספיק כדי לגרום לעיניה אי-נוחות רבה. ב