עַל הַמִּדְרָכִים בֶּחָצֵר עָמַד הָרַב־אוּמָן קְרוֹפוֹרְד, מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וְהִשְׁקִיף מֵרָחוֹק. כְּשֶׁנֶּכְדּוֹ חָזַר עִם מַבָּט מְשֻׁנֶּה עַל פָּנָיו, הֵבִין הַזָּקֵן שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה. הַנַּעַר הַפְּרוּעַ וְהַפַּרְחָח סוֹף־סוֹף הִשִּׂיג לוֹ חֲבֵרָה! רֵיְנִי בָּאָה מֵאֲחוֹרֵי אַבָּא שֶׁלָּהּ. הִיא עָמְדָה עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וְהִטְּתָה אֶת צַוָּארָהּ כְּדֵי לְהָצִיץ. בְּקוֹל שֶׁל תִּי