אוליביה סיימנו את הקינוח בשקט, המתח גובר עם כל ביס. עד שהשף פינה את הצלחות, העור שלי הרגיש צמוד מדי, וכל עצב היה בכוננות שיא. "תודה, אנטואן. עלית על עצמך," אמר אלכסנדר, קם לעמוד וללחוץ את ידו של השף. "זה הכל להערב." השף קד קידה קלה. "בסדר גמור, אדוני. השארתי הכל מוכן לארוחת בוקר, אם תזדקקו לכך." המשמעות במילים האלה לא נעלמה מעיני. כמה נשים ישבו איפה שאני יושבת? כמה נשארו לארוחת בוקר? אחרי שהשף עזב