אוליביה נישקתי את לחיה ופניתי לסלון, שם אבא היה שרוע בכורסה שלו עם השלט ביד. הוא נראה טוב יותר מאשר בפעם האחרונה שראיתי אותו, פחות חיוור ויותר ערני. הניתוח עשה פלאים, גם אם ההחלמה הייתה איטית. "היי, אבא." הוא הסתובב וחיוך רחב שטף את פניו. "ליב! איזו הפתעה נעימה." "זאת לא הפתעה. אמרתי לאמא שאני באה." "טוב, היא לא סיפרה לי." הוא טפח על הספה ליד הכורסה שלו. "שבי. ספרי לי על היום שלך." "העבודה כרגיל.