אוליביה ידיי מצאו את דרכן לכתפיו, אצבעותיי ננעצות בשריר הקשה שם. היה לו טעם של יין וטירמיסו, עשיר וממכר. זזתי על ברכיו, מתחככת בקשיחות שמתחתי, מחפשת חיכוך היכן שהכי הייתי צריכה אותו. אלכסנדר נאנק לתוך פי, ידיו מחליקות מטה לאחוז בישבני, מכוונות את תנועותיי כנגדו. הוא נסוג מעט כדי להסתכל עליי, עיניו אפלות מתאווה. "לעזאזל, ליב," הוא נשף, קולו צרוד. "את מרגישה כל כך טוב." הייתי צריכה לעצור. הייתי צריכ