אוליביה התעוררתי בבוקר שלמחרת עייפה יותר מאשר כשהלכתי לישון. החלומות שלי היו תערובת כאוטית של מסדרונות בית חולים, הידיים של אלכסנדר והפנים החיוורות של אבא שלי על סדינים לבנים. לא בדיוק מנוחה. בית החולים נראה אחרת באור יום, פחות מבשר רעות, יותר מוסדי. מצאתי את אמא בדיוק איפה שהשארתי אותה, מנמנמת באי נוחות בכיסא שנמשך קרוב למיטה של אבא. היא נבהלה והתעוררה כשנגעתי לה בכתף. "אוליביה," היא מצמצה, מבולב