איכשהו, שכחתי את יום ההולדת של עצמי, מה שלא היה מפתיע במיוחד, כי תמיד שכחתי. סלסט הייתה היחידה שתמיד זכרה, אבל השנה, יותר מדי נטל רבץ עליה. "אוי – לא ידעתי שאתה יודע," צחקתי ונגעתי בשרשרת שעל צווארי. "תודה." פניתי אליו ועליתי על קצות האצבעות. נשענתי על כתפיו בכפות ידיי והנחתי נשיקה על סנטרו. "יש לנו הזמנה לארוחת ערב בשבע." הוא הושיט לי את כף ידו הפתוחה, ואני הבטתי בה בבלבול. "אז – אה, למה אני פה כ