אייסל חיכיתי עד שחזרנו לפנטהאוז לפני שאמרתי משהו על הוריי. לאורך כל הנסיעה הוא לא הפסיק לשלוח בי מבטים תוהים, שכן נאלמתי דום לחלוטין אחרי הצהרתי. כשנכנסנו, הלכתי לחדר אחר בפנטהאוז. לא היה לי שום דבר בחדר הזה. למען האמת, יכולתי לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהיה לי קשר כלשהו לחדר בפנטהאוז שלא היה של ולנס. עיניי נעצמו ברגע שנפלתי על המיטה, אבל לא כי הייתי עייפה. עצמתי אותן בניסיון לחסום מעט ממה שהר