"יכולת להעיר אותי לפני שהלכת, אתה יודע," רטנתי בתור ברכת שלום כשנכנסתי למשרדו של ואלנס. "אוי." הסמקתי כשחמישה ראשים פנו להביט בי, אחד מהם במבט זדוני במיוחד. "אנחנו באמצע פגישה," אמר האיש בעל המבט הנוקב, והבעתו נעשתה קודרת יותר עם כל שנייה שחלפה בעודי עומדת בפתח כמו מטומטמת. "נכון," אמרתי בחיוך, נאבקת בהתפרצות הקסם שבאה עם הכעס שהרגשתי כלפי נימת קולו המזלזלת. היו ספקולציות לגבי הקסם שלי מאז ההפגנה