היום סוף סוף הגיע. חיכיתי לו מאז שהייתי גור ושמעתי לראשונה את הסיפורים על המשחקים. התלבשתי בבגדי האימונים שלי וכמעט התנגשתי בפינלי וסאם מחוץ לחדרים שלנו, כולנו חייכנו. "זמן ללכת, חבר'ה," אמרתי, פונה למדרגות. "היי, את מי אתה מכנה ילד? שתדע לך יש לי בת. אני כבר גדול," סאם מחה, וגם פינלי וגם אני צחקנו. הצטרפנו לשאר לארוחת בוקר והייתה התרגשות עצבנית באוויר. לא ידענו מה יביא היום, אבל הוא סוף סוף כאן.