חזרנו לבניין המועצה. איימי עמדה לצידי ושנינו חיכינו. למה, לא ידענו. בקצה השני של אזור ההמתנה עמד אחי והבטא שלו. מדי פעם, אחי נעל מבט בעיניי. 'אל תתני לו להוציא אותך משלוותך,' איימי העבירה לי מסר בדמיון. הסרתי את מבטי מאחי. 'הוא זומם משהו,' אמרתי לה. 'כמובן שהוא זומם. הוא לא היה מביא את זה למועצה אלא אם כן הוא היה חושב שיש לו משהו שיטה את הכף לטובתו. אין טעם לנסות להבין את זה תוך כדי בהייה בו. נדע