"אני הולך." רעמסס עמד לבוש לגמרי, מוכן ללכת איתנו לאצטדיון למשחק השביעי. "רעמסס," אמרתי. "לא. אני בסדר. הכתף שלי לא כואבת, אני קצת נוקשה, אבל זה לא יעצור אותי. עדיף שנשתמש בי בשמונים אחוז מאשר שנהיה חסרים זאב," הוא התעקש. עמדתי לפקוד עליו לחזור למיטה כשעמי הניחה את ידה על זרועי והתערבה בינינו. "רעמסס, אנחנו פשוט מודאגים מההחלמה הארוכה. אתה נחוץ כאן. התרומה שלך למשחקים היא בלתי ניתנת להכחשה. רק תזכ