צעדתי ברחוב של העיירה הקטנה. התוכנית הייתה לעצור בדיינר לארוחת צהריים בדרך חזרה מפגישה לתיאום ברית חדשה. זה היה לפני כמעט ארבעה ימים, ואני עדיין כאן. הסיבה חיכתה לי כשפניתי לכיוון האגם. היא עמדה ומחכה במקום שבו אמרה שניפגש. הייתה שקית נייר על השולחן שהריחה טעים. "את כאן," אמרתי כשעצרתי מולה, קצת יותר מדי קרוב. רק כדי לראות איך היא מגיבה. "אמרתי שאהיה," היא אמרה לי והרימה מבט. מי שלא תהיה האישה הזו