ההליכה לאצטדיון הפכה לטקס בפני עצמו. הלכנו בשקט, כולנו מרוכזים במשימה שלפנינו, המשחק הלא נודע שעמדנו לשחק. בפעם הקודמת זה היה קל ומהנה. אף אחד מאיתנו לא ציפה שזה יהיה אותו הדבר היום. כשהתיישבנו במקומותינו, היו עשר דקות לתשע. פינלי וסם היו בכוננות גבוהה ודמו לבובות ראש מתנדנדות כשניסו לצפות בכל האצטדיון בבת אחת. "להקות יקרות. עברנו כעת את מחצית הדרך של המשחקים. המשחק של היום יהיה מחבואים," קולו של