**ארבע שנים לאחר מכן.** נכנסתי מהדלת האחורית למאפייה, הנחתי את שני שקי הקמח וקיבלתי נשיקה על הלחי מגברת אנדרסן. "תודה לך, איימי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך," היא אמרה לי בשמחה. "אני שמחה לעזור," אמרתי, וזה היה האמת. שתי האחיות היו טובות אליי בארבע השנים האחרונות. הן עזרו לי להרגיש בבית בעיירה הקטנה, הציגו אותי לכל האנשים הנכונים, לדבריהן, ווידאו שאצא מהדירה שלי לדברים אחרים מלבד העבודה שלי. בתמורה, בשמחה הצעתי להן יד בעבודה הכבדה יותר. האחיות התבגרו, והרגשתי רע שהן עובדות כל כך קשה. הכוח שלי לא היה קרוב לזה של איש זאב מלא, אבל הייתי חזקה יותר מבן אדם ממוצע. השלמתי עם היותי זאב רדום; איש זאב שאין לו זאב, או שהזאב חלש כל כך, שהוא לא מתבטא. זה הקל עליי לחיות בין בני אדם. "יש לי פינוק בשבילך על הדלפק שם," אמרה לי גברת אנדרסן. "לא היית צריכה, תודה," אמרתי לפני שטבעתי את שיניי במאפה דני חמים עדיין ואנחתי בהנאה. "לראות אותך אוכלת את המאפים שלי זה תענוג," אמרה האישה המבוגרת בחיוך חם. עשינו את זה כל בוקר. הייתי מביאה לה את הקמח מהמחסן, היא הייתה נותנת לי פינוק וקפה מדהים שלה, והתעקשתי שהיא לא צריכה, והיא התעקשה שכן. "יש לי משמרת צהריים אז אחזור לפני שיחשיך," אמרתי לה כשעזבתי, מחזיקה את כוס הקפה לדרך. "שיהיה לך יום נעים יקירה, ואולי תגידי כן אם ג'סי יציע לך לצאת שוב?" שמעתי לפני שהדלת נסגרה מאחוריי. ג'סי היה הרווק הנחשק ביותר בעיירה, לא שזה אומר הרבה בעיירה הזו. אבל הוא היה כוכב הפוטבול של התיכון. הוא היה נראה טוב, חרוץ, בעל חווה משלו שהרוויחה בפועל והיה, בסך הכל, בחור הגון. ג'סי ניסה להתחיל איתי מאז שהגעתי לפני ארבע שנים, אבל בניגוד לנשים המקומיות, סירבתי לו. לא רק בפעם הראשונה, אלא בכל פעם מאז. זה הפך לבדיחה בעיירה, וידעתי שאנשים מהמרים על מתי סוף סוף אתרצה. העניין עם ג'סי היה שהוא מעולם לא נפגע מזה שסירבתי לו. הוא התבדח על זה בדיוק כמו כל אחד אחר ובמשך השנים, הפכנו לחברים טובים. כשנכנסתי למסעדה, קיבלו את פני ריץ', הטבח, וגברת ג'ונס. רוקנתי את הקפה האחרון מהכוס שלי, הקפדתי לא לשפוך דבר על המדים הירוקים-מנטה שלי. "סיסי מתחתנת עם הרטבים. תוכלי להתחיל עם המפיות?" שאלה גברת ג'ונס. "בטח," אמרתי כשצעדתי לחלק הקדמי של המסעדה כדי לברך את חברתי השנייה. כן, במהלך שהותי בעיירה הזו, יצרתי רק שני חברים אמיתיים. אבל זה היה שניים יותר ממה שציפיתי. סיסי הייתה מבוגרת ממני בשנה ואופטימית יותר ממה שהייתי אי פעם. בדרך כלל היה צורך במלצרית אחת בלבד באותה תקופה במסעדה. אבל זו הייתה עונת התיירות, מה שאומר שנהיה שתיים. זה גם אומר שנצטרך לקבל מלצרית שלישית, זמנית, מכיוון שסיסי ואני לא יכולנו לכסות את כל המשמרות. זה היה מבאס מכיוון שהשנה נתקענו עם דארה. דארה לא הייתה ילדה רעה, היא פשוט הייתה מגושמת, לא ממוקדת וחיה יותר בתוך הראש שלה מאשר בעולם האמיתי. למען האמת, היא בדרך כלל גרמה ליותר עבודה ממה שהיא עזרה. אבל גברת ג'ונס אמרה שדארה צריכה לצאת מהבית ולעולם האמיתי. היה לה עניין להציל אנשים, כמו שנשים זקנות הצילו חתולי רחוב, גברת ג'ונס הצילה אנשי רחוב. לא יכולתי להתנגד מכיוון שהיא הצילה אותי. היא הצילה גם את סיסי, אבל בצורה אחרת. שתינו היינו נאמנות לאישה הזקנה, אז לא התנגדנו לנוכחות של דארה במסעדה. "אני שמחה לראות אותך," אמרה סיסי כשניגשתי אליה. התחבקנו וחזרנו לעבודה. "איך הייתה הנסיעה שלך?" היא שאלה כשהתחלנו. "היה בסדר," אמרתי. אתמול היה יום החופש שלי ואמרתי לכולם שאני הולכת לנסוע ליום אחד, לטייל ולהירגע. מה שבאמת עשיתי היה לנסוע רחוק ככל שיכולתי ולהספיק לחזור הביתה למשמרת שלי היום. יום ההולדת של אמא שלי בעוד כמה ימים וזה אומר ששלחתי לה גלויה. בדרך כלל פשוט אמרתי שאני בסדר ואני מקווה שיהיה לה יום הולדת שמח. עשיתי את אותו הדבר לימי ההולדת של אבא ואחי, כמו גם לסוף המחזור הירחי. זה כמו חג המולד ושנה חדשה הכל עטוף באחד עבור אנשי זאב. נסעתי לעיירות מרוחקות כדי שלא ניתן יהיה לעקוב אחר הדואר למקום מגוריי. לא ידעתי אם אני נחמדה או אכזרית בשליחת ארבע הגלויות בכל שנה. רק רציתי שהם ידעו שאני בסדר. הם לא צריכים לדאוג. והייתי בסדר. החיים אולי לא היו מושלמים, אבל הם היו בסדר. הכאב העמום עדיין היה שם בבטן, אבל הוא הפסיק לכאוב. או שאולי התרגלתי לכאב. כך או כך, זה לא הטריד אותי כמו בהתחלה. זו הייתה תזכורת שאני בחיים, אני ניצולה ולוחמת. בניתי את חיי מאפס ואני גאה במה שיש לי, גם אם זה לא הרבה. "ראית את החתיך שרק התיישב בשולחן שלך?" שאלה אותי סיסי. היינו בעיצומו של עומס הצהריים והמסעדה הייתה מלאה במקומיים ובתיירים. הצצתי לעבר השולחן שידעתי שהיא מתכוונת אליו, מכיוון שהוא היה היחיד הפנוי בגזרה שלי. הגוף שלי קפא כשראיתי אותו. הוא היה איש זאב, כל החושים שלי אמרו לי את זה, וכדי להוסיף חטא על פשע, הוא היה אלפא. הפה שלי התייבש והרגליים שלי סירבו לזוז. "סיסי, תוכלי לעשות לי טובה ולקחת את השולחן הזה בשבילי? אני יכולה לקחת שניים, או שלושה משלך בתמורה. אני אפילו אחליף לך את זה עם ארבעת הילדים," שאלתי. שמעתי את הייאוש בקולי. "את בטוחה, איימי? ראית אותו? טעים," היא אמרה. "הכל שלך," אמרתי. היא לא טעתה. האלפא נראה כמו רוב האלפות, גדול חזק, בטוח בעצמו. צרפי את זה לשיער בלונדיני שנראה כאילו יש לו רצון משלו בצורה שובבה ועיניים כחולות עמוקות ויש לך טעים. אבל אלפות היו צרות, במיוחד בשבילי. הוא היה הזאב הראשון שנתקלתי בו מאז שעזבתי את הלהקה ולא רציתי למשוך לעצמי יותר תשומת לב מהנחוץ. ידעתי שהוא כבר יודע מה אני. אם יכולתי לזהות אותו בחדר מלא בבני אדם. לו, עם החושים המפותחים במלואם של אלפא, לא תהיה בעיה להבחין בי. סיסי ניגשה אליו ולקחה את ההזמנה שלו. ראיתי אותה מפלרטטת איתו והוא חייך אליה בנימוס בחזרה. השתדלתי כמיטב יכולתי להתעלם ממנו ולשמור ממנו מרחק. זה היה קשה מכיוון שהוא ישב בגזרה שלי במסעדה, אבל אני חושבת שעשיתי עבודה טובה. כששילם ועזב, הרגשתי הקלה, הוא לא ניסה לדבר איתי. "פספסת את זה. חתיך, נחמד בלי להיות מצמרר ונותן טיפים נהדר," אמרה סיסי. "רוצה שאחלוק את הטיפ?" היא שאלה אחר כך. נענעתי בראשי. היא הרוויחה את זה וגם אם המשפחה עם ארבעת הילדים לא השאירה טיפ ענק, הם גם לא היו קמצנים. בשמחה הייתי מקריבה את הטיפ כדי להימנע ממנו. שאר היום הייתי בכוננות גבוהה. הייתי עצבנית והמשכתי לבדוק כדי לוודא שהאלפא הלא מוכר לא נמצא בשום מקום לידי. "את בסדר, יקירה?" שאלה גברת ג'ונס כשסיימתי להתכונן לעזוב. "אני בסדר, אבל תודה שבדקת," אמרתי לה. "את נראית קצת... אני לא יודעת," היא אמרה. "מבוהלת," ריץ' עזר. "כן, זו המילה הנכונה," היא הסכימה. "אני בסדר, פשוט לא ישנתי מספיק בלילה. התכוונתי ללכת הביתה ולנמנם. אני בטוחה שזה ישפר את זה," שיקרתי. זה נתן לי תירוץ להישאר בבית. "אוי, מסכנה. תעשי את זה. את רוצה שאשלח את דארה עם ארוחת ערב?" שאלה גברת ג'ונס. היא באמת הייתה אישה נפלאה. "לא תודה, גברת ג'ונס. אני מעריכה את זה, אבל חיכיתי לארוחת הערב שתכננתי לבשל," אמרתי לה. כל כך הרבה שקרים ביום אחד, יהיה לי כאב בטן אם אמשיך ככה. "ובכן, רוצי ותתקשרי אליי אם את צריכה משהו." "תודה, גברת ג'ונס," אמרתי וחיבקתי אותה. מיהרתי הביתה וסגרתי את הדלת מאחוריי. אין אלפא. הייתי בטוחה והוא יעזוב את העיר והכל יחזור לקדמותו.