זה היה היום שלפני המשחק האחרון. זה הרגיש לא מציאותי. לסם היה יום מתוכנן לפרטי פרטים. כולם ידעו שהמשחק האחרון תמיד מיוחד. הוא תמיד התמקד בכוח פיזי. סם גרם לנו לעשות אימון קל בבוקר. הוא ומטילדה תכננו ארוחת צהריים נחמדה ואז הוא הכריח את כולנו לנמנם. הרגשתי כמו ילדה. "רוצה לנמנם ביחד?" פינלי קישר אותי מחשבתית. "אפילו אל תתבדח על זה. ראית את המבט בעיניים של סם כשראמסס אמר שהוא לא מרגיש צורך לנמנם? אני