השגרה נעלמה כלא הייתה כשאלפא חזר למחרת לארוחת בוקר. הוא שוב התיישב באחד השולחנות שלי, אבל לא כמו בארוחת הצהריים יום קודם. הייתי צריכה לקחת כמעט את כל השולחנות של דארה כדי לגרום לה לקחת את השולחן שלו. עבדתי קשה מאוד וניסיתי לשים עליו עין בו זמנית. נאנחתי כשדארה מעדה ושפכה את רוב קנקן הקפה על ברכיו. גברת ג'ונס יצאה והתנצלה והתפללתי לכל האלים שהכרתי שהיא לא תגרום לי להשתלט על השולחן. אחד האלים כנראה