אחרי שאמרה זאת, ולא משנה אם גארי הבין את דבריה, ניקול משכה את ידיה מהשולחן וחזרה לאט למקומה. הכיתה כולה הייתה שקטה. גארי הביט בגבה של ניקול. גם כשהיא נשענה לאחור בעצלתיים, גבה עדיין היה ישר, בניגוד לגאווה המתיימרת של ריין וסנואו. הגאווה של ניקול לא הייתה ראוותנית אלא עדינה וטבועה בעצמותיה. אבל את גאוותה אפשר היה להרגיש בהתנהגותה, במבטה ובפעולותיה. אולי הוא באמת טעה הפעם. אבל כשחשב על דף המבחן עם ה