ג'ארד הלך עם מר אליסון, הבעת פניו חסרת הבעה. נראה היה כאילו ערפל מעורפל מכסה את עיניו המורמות, מה שמקשה על אנשים לנחש מה הוא חושב. שלא כמו האישיות הבהירה של הארווי, ג'ארד היה כמו שלג האביב של מרץ, קר בסופו של דבר ומקסים באופן מרתיע. התלמידים שמסביב הסתכלו עליו והשתתקו שלא מרצון, כאילו כל תוספת תהיה חילול הקודש. גם מר אליסון הבחין בשינויים בתלמידים והציץ בג'ארד, שנראה שלא אהב שמסתכלים עליו כמו על ק