השתייכות דם הייתה דבר מדהים. למרות שגלוריה לא ראתה את ניקול שנים רבות, היא יכלה לזהות את הנערה שלפניה כניקול, בתה הביולוגית, ממבט ראשון. גם לניקול הייתה תחושה מיוחדת זו. לכן, כשגלוריה הסתערה וחיבקה אותה, היא לא התנגדה. "אוי, ניקול, סוף סוף מצאתי אותך." גלוריה נחנקה. "זו הייתה אשמתי שלא הגנתי עליך מספיק טוב. אני אשמה בחטיפה שלך." אז החטיפה שלה הייתה אמיתית. ניקול נהגה לתהות מדוע משפחתה נטשה אותה. האם זה בגלל שהיא הייתה בת? עכשיו, כשהיא יודעת שיקיריה דואגים לה, לבה של ניקול התרכך, והמבט על פניה לא היה קשוח כמו בפגישתם הראשונה. "אמא, תני לאחותי לשבת קודם. הגענו עד הבית, והיא בטח עייפה עכשיו." שון הזכיר לגלוריה ברוך. "נכון, נכון. אני פשוט שמחה מדי." גלוריה הסכימה, אבל לא הרפתה מאחיזתה. היא הושיבה את ניקול. כשראתה את כל המשפחה מקיפה את ניקול, ניצוץ של קנאה הבהב בעיניה של הנערה שלידם. אבל הנערה מיד העלתה חיוך. "ניקול בטח צמאה. אני אשפוך לך כוס מים." רק אז כולם נזכרו בנערה, נורה רידל. כשראתה את נורה כה מתחשבת, גלוריה לא יכלה שלא להרגיש חמימות בלב. "נורה כל כך מתחשבת." נורה נראתה קצת נבוכה כשאמרה, "אחותי בדיוק חזרה מהכפר. אני צריכה לטפל בה יותר." "תודה." ניקול הציצה בה כשהיא לקחה את הכוס מנורה. שון שם לב למבטה של ניקול והציג את ההיכרות. "ניקול, זו נורה, שאותה הזכרתי בדרך." "אהה," ניקול הגיבה. שון הזכיר שגלוריה ודניאל לא המשיכו לחפש את ניקול מכיוון שמצאו ילדה עם סימן לידה מאחורי האוזן בשנה השלישית לחטיפתה של ניקול. אז הם טעו לחשוב שנורה היא בתם ולא המשיכו בחיפושים. רק לאחרונה הודיעה להם המשטרה לפתע כי נתוני ה-DNA שהועלו לפני שנים התאימו. משפחת רידל ידעה שהם זיהו את האדם הלא נכון. אבל נורה הייתה במשפחת רידל כל כך הרבה שנים, וגלוריה ודניאל לא יכלו לשאת לשלוח אותה משם בפתאומיות. אז הם הניחו לנורה להישאר, והבטיחו לעזור לה למצוא את משפחתה מאוחר יותר. במילים אחרות, הם יצטרכו לבלות זמן מה תחת אותה קורת גג. "נעים להכיר אותך, ניקול." נורה הושיטה את ידה בחיוך ידידותי. לניקול היה מזג קר ולא אהבה מגע פיזי עם אנשים. היא לא התחממה יתר על המידה לראות שוב את הוריה, שלא לדבר על התמודדות עם זרים. אז היא התעלמה מידה של נורה ורק הנהנה לה בראשה. "נעים להכיר אותך." ידה של נורה נשארה באוויר, והיא הביטה בגלוריה ודניאל עם רמז לתחושת פגיעה בעיניה. זה היה כאילו ניקול התעללה בה. שון קימט את מצחו. "ניקול מופנמת. בבקשה אל תשימי לב." נורה נשכה את שפתיה במבט סתום אך מתחשב. "אני מבינה. חייתי תוך שימוש בזהות שלה כל כך הרבה שנים. יש לה סיבה לשנוא אותי. אני בסדר, שון." דבריה של נורה משכו מיד את תשומת ליבו של כולם אליה. "לא, נורה, אל תחשבי יותר מדי." גלוריה הביטה בנורה, וריחמה עליה. למרות שנורה לא הייתה בתה הביולוגית, היא גידלה אותה ועדיין אהבה אותה. ניקול חייכה בזלזול, ושנאה לראות את נורה עושה מהומה תוך כדי אמירת שלום. האדם הזה היה ממש מעניין. "את נראית פגועה ומניחה שאני שונאת אותך תוך כדי אמירת שלום. אם זה לא היה בנוכחותם של ההורים והאחים שלי, הם אולי היו חושבים שהתעללתי בך." שלושת האנשים האחרים שתקו כששמעו את מה שניקול אמרה. בהתחלה, שון קימט את מצחו כששמע את מה שנורה אמרה. אבל עכשיו, קימוט מצחו נרגע, והוא הביט בהערכה באחותו החדשה שמולו. גם דניאל הבין משהו, והוא הציץ בנורה ואמר, "ובכן, ניקול בדיוק חזרה. אל תהיי רגישה מדי." נורה נשכה את שפתיה והציצה בניקול. בהתחלה, היא חשבה שמכיוון שניקול הגיעה מהכפר, היא בטח טיפוס כפרי טיפוסי. אבל ניקול התגלתה כיפה ביותר ויריבה קשוחה. נורה אספה את עצמה והתנצלה מיד. "זו הייתה אשמתי. אני מצטערת שהייתי רגישה מדי. את צודקת, ניקול. לא הייתי צריכה להניח יותר מדי." כשראתה את תגובתה הטקטית של נורה, ניקול לא המשיכה בנושא הלאה. היא הביטה חזרה בזקנים ושאלה, "איפה החדר שלי? אני רוצה לפרוק את הדברים שלי." גלוריה קמה בחיוך. "בקומה השנייה. תני לי להראות לך." "תודה." ניקול הנהנה והלכה לקומה העליונה עם גלוריה ודניאל. החיוך המאושר של המשפחה בת שלושה נפשות צרב את עיניה של נורה. לפני שחזרה ניקול, כל הטובות של הוריה היו שלה. אבל עכשיו, כשנודע להם שהיא לא בתם הביולוגית, הם נתנו את כל אהבתם לניקול. "נורה," שון דיבר לפתע. נורה מיד הדחיקה את הרגש בעיניה וחייכה. "מה קרה, שון?" שון הביט בנורה במבט קשה, וקיווה שהמבט הקודר שראה זה עתה בעיניה אינו נכון. "ניקול בדיוק חזרה. אחיך השני ואני עסוקים בעבודה, ואחיך השלישי והרביעי נמצאים בבית הספר. אני צריך שתטפלי בניקול לכמה ימים לפני שהיא מגיעה לבית הספר החדש שלה." זו הייתה ניקול שוב. נורה הייתה נסערת אבל עדיין העלתה חיוך. "בטח, שון. אתה יכול לסמוך עליי." שון חש הקלה. "העברתי גם את נתוני ה-DNA שלך למשטרה, ואני מאמין שיהיו תוצאות בקרוב. אל תדאגי." "בסדר." קולה של נורה היה לא טבעי כשהשנאה גדלה בתוכה. האם הם היו כל כך נואשים לבעוט אותה מהמשפחה כדי שיוכלו להתאחד כמשפחה?