ריין וסנואו לא היו תאומות, אבל הן נראו כמו שתי אפונים בתרמיל, חינניות, עדינות ומקסימות. הן היו האלות בעיני הבנים, מוכרות כנערות הפופולריות ביותר בתיכון ובמכללה, בהתאמה. ברגע שהשתיים הופיעו, הן משכו את תשומת לבם של אנשים רבים. ריין וסנואו בירכו כמה חברות לכיתה לפני שישבו. "חיכינו לכן." החברות שלהן קרצו להן ברגע שהן התיישבו. "ראיתן את החדשה מהכיתה ב' של כיתה י"א שם? הפורום מלא בתמונות שלה, אומרים שהיא עכשיו הנערה הכי פופולרית בבית הספר." שתי האחיות הביטו לאחור וראו את ניקול, ניצוץ של אדישות הבהב בעיניהן. ריין חייכה, כאילו לא אכפת לה. "זה לא משנה. זה לא קל להיות הנערה הכי פופולרית במכון רויאל קריק." "בדיוק. כדי להיות הנערה הכי פופולרית צריך לא רק מראה טוב אלא גם ציונים טובים." "בהחלט. ריין וסנואו תמיד קיבלו את הציון הראשון בכל בחינה." שתי האחיות ממשפחת רידל הצליחו להחזיק מעמד בתואר הנערות הפופולריות ביותר בבית הספר, לא רק בגלל שהן היו יפות אלא גם בגלל ההישגים האקדמיים המצוינים שלהן, ברמה אחרת מאותן בנות עם יופי בלבד. "בואו נאכל. פופולרי או לא זה תלוי באחרים להחליט. אין צורך לדאוג יותר מדי." סנואו הזמינה את הארוחה שלה בשלווה, כאילו לא היה אכפת לה מתואר הפופולריות. "כן, לסנואו לא אכפת מהתואר היהיר הזה." חברתה של סנואו חייכה וגלגלה את עיניה לעבר ניקול. כשראתה שניקול לא הגיבה, בראדלי גלגל את עיניו בחזרה לעברן. "מתייפייפות." לולו צחקה בלעג. "מסכימה. שתי האחיות האלה ראוותניות להפליא." "זה לא משנה. אל תתנו לאנשים אקראיים להשפיע על התיאבון שלכן." היופי של ניקול היה ללא תחרות גם כשחייכה בבוז. לולו ובראדלי הנהנו במהירות בהסכמה. "את צודקת. אל תתנו לאנשים אקראיים להשפיע על התיאבון שלנו." שלושתם הביטו זה בזה בחיוך ואז המשיכו בתיאבון בארוחותיהם. בראדלי היה עליז, בעוד לולו הייתה תמימה וחמודה. ניקול לא יכלה שלא להתחיל לשוחח איתם. זו הייתה הפעם הראשונה שלה להתיידד בבית הספר, וזה הרגיש טוב. תוך כדי צחוק, שלושתם סיימו את ארוחת הצהריים שלהם. בדיוק כשעמדו לקום וללכת, כמה אנשים עמדו בדרכם. "את עכשיו הנערה הכי פופולרית בבית הספר?" היו שם שלושה. הבחור המוביל השמיע צחוק מרושע. כשכולם ראו אותו, הם השתנקו. הבחור הזה היה אוסטין וודס, הבריון הידוע לשמצה של בית הספר מכיתה י"ב. משפחת וודס הייתה משפחת עשירים חדשים מפורסמת בסן ג'וטו, עשירה מאוד. אוסטין היה בטלן בית הספר ומעולם לא פחד מאף אחד מלבד שני האחים פינלי. ניקול הביטה בבחור הרועש והרגישה גועל, עיניה הפכו קרות. "אני לא. תזוזו מהדרך." כל התלמידים בקפיטריה עצרו את נשימתם כשניקול אמרה את זה. מלבד גארי, אף אחד בבית הספר לא העז לדבר אל אוסטין ככה. "אה? יש לך גישה. אני אוהב את זה." אוסטין חייך וניסה לגעת בפניה של ניקול. לא רחוק משם, סמואל באופן לא מודע רצה לקום ולעזור אבל ספנסר החזיק אותו. "מה אתה עושה?" "מה אני עושה? מישהו מציק לאחותי. אני צריך לסדר אותו." ניקול אולי התעלמה מסמואל כל הזמן הזה. עדיין הייתה לו את האחות הזאת בליבו. תוך כדי דיבור, סמואל היה מוכן להסתער. בדיוק אז, אוסטין פתאום השמיע צעקה. "אאוץ'! זה כואב!" סמואל וספנסר היו המומים. הם ראו בבירור שניקול סובבה את פרק כף היד של אוסטין. בכוח מהיר, היא קיפלה את ידו לגבו. אוסטין כאב ויכול היה רק להתכופף ולהישען קדימה. "תעזוב—תעזוב אותי!" הוא שאג. "לעזוב אותך? אתה מבקש את זה." ניקול צחקה בבוז ונתנה לאוסטין בעיטה טובה בישבן. "אאוץ'!" אוסטין צעק ונפל עם הפנים לרצפה. "אוסטין!" שני חבריו משכו אותו במהירות למעלה. אחד מהם הביט למעלה ונזף בניקול, "את חוצפנית! איך את מעזה להכות אותו!" ניקול בהתה בו. "אתה רוצה לנסות גם?" בשלב זה, שני חבריו של אוסטין היו מפוחדים מכדי לדבר. היא הייתה כמובן רק תלמידת כיתה י"א ונראתה צעירה יותר מהאחרים. אבל הייתה לה אישיות חזקה. "היא—היא יכולה להילחם?" סמואל הביט לאחור בספנסר בהפתעה. ספנסר גם הביט בניקול, לסתו נפלה לקרקע כשראה את התנועה שלה. "אני חושש שכן." כשראו את התנועה המהירה של ניקול, שני האחים לא העזו לעלות ולעזור. הם חששו שהם יחמירו את המצב. "את, חוצפנית! איך את מעזה להכות אותי! את יודעת מי אבא שלי?" כולם ידעו שאביו של אוסטין היה הנאמן של בית הספר. לפגוע בבנו סיכן סילוק מבית הספר. "לחדשה הזאת יש צרות גדולות." ריין הנידה בראשה ואמרה במבט של צער. סנואו בשקט המשיכה לצפות כיצד הדברים מתפתחים. "היית צריכה לשאול את אמא שלך, לא אותי, מי אבא שלך." ניקול הטיחה כשהיא מנערת בגאווה את ידיה. מישהו בקפיטריה צחק בקול רם. ואז כולם עשו את אותו הדבר. אוסטין מעולם לא טופל ככה. הוא מיד שאג, "את חוצפנית! יש לך משאלת מוות!" תוך כדי דיבור, הוא הרים את ידו כדי להכות את ניקול. אבל בשנייה שלאחר מכן, הוא פתאום הרגיש שמישהו תופס את ידו. הדבר הבא שהוא הרגיש היה שהעולם מסתובב סביבו לפני שהוא הושלך ארצה. "אהה!" לאחר צעקה כואבת, אוסטין התעלף לחלוטין. הצחוק בקפיטריה נעצר מיד מכיוון שכולם ראו את תנועת ההטלה המושלמת מעל הכתף שניקול בדיוק ביצעה.