נורה חרקה שיניים בשקט כשטינתה לניקול גדלה עוד יותר. שון היה ממש עסוק. הוא חזר למשרד שלו מיד לאחר מכן. גלוריה גררה את ניקול לחדר שפנה מזרחה בקומה השנייה. קצה פיה של ניקול התעוות כשראתה שהכל בתוך החדר ורוד, מאוד ילדותי. "אנחנו לא יודעים מה את אוהבת, אבל חשבנו שגם את ילדה, אז ביקשנו מנורה עצה, והיא בחרה הרבה דברים כאן בשבילך". עיניה של גלוריה היו מלאות רוך כשדיברה על נורה. "אהם". דניאל חשש שניקול תחשוב יותר מדי וסימן במהירות לגלוריה. גלוריה התעשתה והפכה זהירה כשדיברה. "את אוהבת את זה?" ניקול מעולם לא הייתה בררנית לגבי הדברים האלה. רק שהדברים היו קצת מוגזמים בשבילה, אבל היא עדיין קיבלה את טוב ליבם. "תודה". גלוריה הקלה שבתה עדיין אהבה את זה, אז היא המשיכה והוסיפה. "המתנות האלה על השולחן הן משאר האחים שלך. כולם הלכו היום לעבודה ולבית הספר, בדרך כלל לא חוזרים לעתים קרובות. אז הם השאירו את המתנות כאן מראש". זה היה כל כך מחמם לב לדעת שלאחיה עדיין אכפת ממנה, חשבה ניקול. גלוריה חששה שניקול לא יודעת איך להשתמש במתקנים בחדר, אז היא הראתה לה איך. לאחר מכן, היא הושיבה את ניקול על המיטה במבט דודתי על פניה. "זה הבית שלך, אז בבקשה תרגישי בנוח. אם את צריכה משהו, רק תגידי לי, בסדר?" כשאמה אוחזת בידה, ניקול שוב הרגישה את הקרבה של מערכת היחסים הזו בין אם לבת. זה הרגיש קצת לא בנוח, אבל זה גם היה מחמם לב. היא לא יכלה שלא להנהן בראשה במבוכה. "תודה, אמא. תודה, אבא". דניאל לא אמר דבר, אבל הוא מיד פרץ בחיוך כשניקול קראה לו אבא. השניים שוחחו קצת, ואז הם השאירו את ניקול לבדה כדי שתוכל לנוח. ניקול הרגישה עכשיו רגועה במיוחד כשהיא שוכבת באמבטיה. היא תמיד רצתה להתקין אמבטיה בבית של סבתה, אבל חששה שסבתה תדאג, ותחשוב שהכסף שלה הגיע ממקור לא ידוע. אז, היא באמת לא קיבלה את ההזדמנות לעשות את זה למרות שהיה לה את הכסף. היא לא יכלה לטפל יותר בסבתה שלה אחרי שהגיעה לסן ג'וטו, אבל לפחות, היא לא צריכה להסתיר יותר את זהותה. אחרי שעשתה אמבטיה, עדיין לא היה זמן ארוחת ערב. ניקול תכננה לטייל בחוץ כדי להכיר את הסביבה ולהקל על עבודתה בעתיד. אבל לפני שהיא הספיקה לצאת, ניגשה אליה משרתת והזמינה אותה לסלון. ברגע שירדה למטה, היא ראתה איש זקן יושב על הספה. דניאל ראה את ניקול ומיד סימן לה לבוא לשבת. "ניקול, זה סבא שלך". ניקול גרה בעיירה קטנה, אבל היא באה במגע עם אנשים רבים, במיוחד אלה מהמעמד הסוציאלי הגבוה. הזקן נראה מעל שבעים, אבל עדיין היה במצב בריאותי טוב. הייתה לו אותה אישיות סמכותית האופיינית לפטריארך של משפחה מבוגרת. ניקול הורידה מעט את ראשה כשבירכה את מר רידל האב בכבוד. "שלום, סבא". "הממ". מר רידל האב הגיב, ואז בחן את ניקול בקפידה לפני שהסיט את מבטו. "היא באמת דומה לשון ולאחים אחרים. ביקשתי ממך לעשות בדיקת דנ"א בעבר, אבל לא הקשבת". מר רידל האב לא הזכיר את שמה של נורה, אבל לא היה הבדל מלומר את שמה בקול רם. עם זאת לא היה אכפת לו אלא המשיך, "מכיוון שהאמיתית חזרה עכשיו, מתי אתם הולכים לשלוח את המזויפת?" ניקול נבהלה מעט. נראה שלמר רידל האב לא אהב את נורה. "אבא, מה שאמרת יפגע בנורה מאוד". גלוריה לא יכלה לשאת לשמוע את זה. מר רידל האב לא הסתכל עליה. "אם לא היא, הנכדה שלי לא הייתה חיה שם כל כך הרבה שנים. המשפחה שלנו גידלה אותה כל כך הרבה שנים, ומעולם לא ביקשנו ממנה להחזיר. איך זה יכול לפגוע?" מר רידל האב ידע על מה הוא מדבר, וזה גרם לניקול לכבד אותו. דניאל ראה את הבעתה המגושמת של נורה ואמר, "נורה, למה שלא תחזרי לחדר שלך קודם?" "בסדר". לא משנה כמה נורה לא רצתה, היא לא רצתה להישאר כאן ולהיות מושפלת, אז היא מיהרה חזרה לחדרה. "אבא, שון בעיצומו של חיפוש אחר הוריה של נורה. היא תישלח חזרה להוריה ברגע שנמצא אותם". דניאל ניסה להרגיע את מר רידל האב. מר רידל האב קימט את מצחו. "אתם עדיין שומרים אותה בבית אם אתם לא יכולים למצוא את הוריה?" גלוריה נדהמה לרגע, ונראתה במצב לא נעים. "אבא, אני יודעת שאתה טוב אלינו, אבל נורה גרה איתנו כל כך הרבה שנים. אני לא רוצה שהיא תעזוב בלי בית". ניקול הסתכלה על גלוריה, שהבעתה הכנה אמרה לה שגלוריה היא אדם טוב לב ורך לב. מר רידל האב היסס לרגע אבל עדיין אמר בנחישות, "שלושה חודשים, לכל היותר שלושה חודשים, היא חייבת להישלח. אני לא רוצה שאנשים יצחקו על משפחת רידל שגידלנו ילדים עבור אחרים". דניאל הבין את דאגתו של מר רידל האב והנהן. "אבא, אל תדאג. אני אמצא את הוריה של נורה הכי מהר שאפשר". מר רידל האב הנהן. בינתיים, איש לא שם לב שנורה מסתתרת בפינה למעלה, בוהה בניקול בכעס. מר רידל האב מעולם לא אהב אותה מההתחלה. עכשיו כשניקול חזרה, היא הפכה לבדיחה מוחלטת. היא בהחלט תגרום למר רידל האב להבין שהיא טובה פי אלף מאותה ילדה כפרית. מר רידל האב הסתכל בחזרה על ניקול. ככל שהסתכל יותר, כך אהב אותה יותר. אחרי הכל, היא הייתה הנכדה הביולוגית שלו. כששאר הזקנים ידברו על הנכדות שלהם בפעם הבאה, הוא סוף סוף יוכל להצטרף אליהם ולדבר על הנכדה היקרה שלו. "שמעתי שהלכת לתיכון בגריט אוק. איך היו הביצועים האקדמיים שלך?" "אבא, איכות החינוך בעיירות קטנות בשום אופן לא טובה כמו שלנו כאן, אז אל תפעיל עליה לחץ". בידיעה שמר רידל האב הוא דובר ישיר, גלוריה באה להגנתה של ניקול, מחשש שהשאלה קשה מדי לניקול להתמודד איתה.