נקודת מבט של אווה: ריימונד היה זה שהרדים את בלה אחרי כל הבכי. עמדתי בפתח, צופה בו, ליבי כבד. עדיין לא האמנתי שהוא הלך לעשות בדיקת דנ"א. הדרך שבה הסביר את כל מה שקרה לפני עשר שנים המשיכה להתנגן לי בראש. דמעות מילאו את עיני שוב, למרות שבכינו כל היום. היינו שמחים ועצובים בו זמנית. שנינו האשמנו את עצמנו. למרות שהאשמתי את עצמי יותר, ריימונד עדיין חשב שזה הכל באשמתו. אבל זו מעולם לא הייתה אשמתו. בלה נצמ