עיניה של אווה נפקחו באיטיות. ראשה הרגיש מעט כבד, וברגע שהביטה סביבה, היא מיד מצמצה יותר מפעמיים, מנסה להבין. זה לא היה החדר שלה. היא התיישבה במהירות, מביטה סביבה בבלבול. ואז היא הביטה על עצמה - עדיין באותם בגדים מאתמול בלילה. ליבה החל לפעום במהירות. היא קפצה מהמיטה ורצה החוצה מחדר השינה. אז היא ראתה אותו. השכן שלה ממול. יושב ליד שולחן האוכל - בלי חולצה, אוכל כאילו שום דבר לא קרה. "את ערה," הוא אמר