מנקודת מבטה של בלה: נשענתי לאחור בכיסא שלי, מעמידה פנים שאני שמה לב למסמך הפתוח על הלפטופ שלי. אבל האמת, המחשבות שלי היו רחוק, רחוק מהעבודה. העיניים שלי המשיכו לנדוד לטלפון שלי ששכב ממש שם על השולחן - עדיין מואר בתמונה של אדם, הבחור שלי, החבר שלי, הו כן, אנחנו יוצאים עכשיו. הוא בדיוק זכה בפרס בתערוכת המוזיקה השנתית של האוניברסיטה, והדרך שבה הוא חייך בתמונה הזו גרמה לחזה שלי להתכווץ בצורה הכי טובה