נקודת מבטה של אווה אפילו לא רציתי לאכול. אלוהים יודע שלא הייתי רעבה. החזה שלי כבר היה מלא בכעס - כעס חם, רותח. סוג הכעס הזה שיושב לך בגרון ומקשה על הבליעה. אבל לבטן שלי היו תוכניות אחרות. היא המשיכה לקרקר כאילו היא לא יודעת את השטויות שאני עוברת. אז מצאתי את עצמי במטבח, עומדת מול הכיריים כאילו מישהו הכריח אותי להיות שם. חבילת אטריות ישבה על השיש, וקיצצתי בצל ועגבניות בזעם כאילו הם אלה שגרמו לריימו