אווה, נקודת מבט התיישבתי, גוללת בנייד שלי, לא באמת קוראת כלום. סתם הקשה. החלקה. עוברת על הדברים. המוח שלי בכלל לא היה כאן. ואז בדיוק הדלת נפתחה. הרמתי את הראש ושם הוא היה – ריימונד. הוא נכנס, לבוש בחליפה שחורה נקייה, העניבה יושבת בדיוק כמו שצריך. השיער שלו היה מסודר בקפידה, חפתיו של החולצה שלו מבצבצים מעט מתחת לשרוולים. הוא נראה כל כך טוב. כל כך מושלם. המבטים שלנו נפגשו, ולשנייה אחת, כל מה שבי רצה