נקודת מבט של ריימונד ישבתי בחדר בית החולים, רגלי קופצת בעצבנות כשנעצתי מבט ריק בקירות הלבנים. בקושי שמתי לב למחט בזרועי - אפילו לא מצמצתי כשרופא לקח דם. הראש שלי היה רחוק מכדי שאכפת לי. אווה. איך היא תגיב כשתגלה שבלה במחלקה לטיפול נמרץ? כבר יכולתי לדמיין את זה - את הפאניקה בעיניה, את האופן שבו היא תדרוש תשובות שאף אחד לא יכול לתת. בלה הייתה הכל בשבילה. ועכשיו, היא שכבה במיטת בית חולים, נאבקת להישא