נקודת מבט של אווה ריימונד עמד שם, כל גופו מתוח. אגרופיו היו קפוצים לצידיו, ויכולתי לראות שהוא מנסה מאוד לא לאבד את שלוותו. הלסת שלו הייתה מתוחה, והוא נשם לאט, כאילו הוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. האוויר בחדר הרגיש כבד, אבל לפני שהספקתי לומר משהו, הטלפון שלי רטט בידי. הסתכלתי למטה וראיתי הודעה מוויליאם. "אני מקווה שקיבלת את המכתב, ותזכרי: בלי דרמות. כבוד הוא דבר יפה, את יודעת מה לעשות." בלעתי בקושי